מחנה טיפוס בטולוז, צרפת

טיפסו וכתבו: רן שנקר, שי שרביה

בתחילת יולי זכינו להשתתף במחנה טיפוס בדרום צרפת, בהרי הפירנאים.
עם הגעתנו לטולוז פגשנו בכריסטיאן (הידוע בכינויו ביבי) שקיבל את פנינו בשדה ואירח אותנו עד לתחילת
המחנה. קיבלנו קבלת פנים חמה ועוד באותו יום נסענו לטפס קצת בקיר הטיפוס המקומי.

כריסטיאן הוא דמות ידועה בקהילת הטיפוס המקומית, בן 50+ ומרכז את אגף הנוער במועדון האלפיני של טולוז כבר עשרות שנים.

כריסטיאן מספר שהיום קשה למשוך את החבר’ה הצעירים לטיפוס ולשטח, ושהטכנולוגיה שואבת אותם למקומות אחרים.

הגענו לקיר, כריסטיאן נכנס לתפקיד המדריך והתחיל לשלוח אותנו למסלולים שונים. תחילה בטופ רופ ואט אט קיבלנו את אמונו והתחלנו להוביל. הופתענו לראות את רוב המטפסים בקיר עולים דווקא בטופרופים. היה חביב, סיימנו ונסענו לשוטט קצת בעיר.

שי מטפס, רן מאבטח

יום למחרת נסענו לנקודת המפגש בה כל משתתפי המחנה התרכזו לקראת נסיעה אל הקמפ. ירדנו מהרכב לומר שלום למשתתפים, ולהפתעתנו, אלו שאמרנו להם שלום היו בכלל ההורים של המשתתפים!

הגילאים של המשתתפים נעו בין 9-16 ואנחנו הרגשנו כמו זקני השבט. הוזמנו ל”קבוצה הבינלאומית” שבה הגילאים הם 16-25, ובה, למרבה ההפתעה, רק שנינו. כריסטיאן מספר שבעבר היו מגיעים כל קיץ משתתפים מכל העולם אך בשנים האחרונות חלה ירידה במוזמנים מחו”ל וייתכן שבמחנה שלנו מסתיימת המסורת.

כבר ביום הראשון יצאנו לטיפוס אחר-צהריים . אפרואצ׳ במעלה מדרון מיוער וירוק. יצאנו מן היער ולפנינו המצוק: סלאב גרניט שגובהו 80 מטרים. עוד עליה קטנה ואנחנו בבסיס המצוק. גישה כל כך ארוכה למצוק אנחנו אפילו לא מדמיינים בארץ… התארגנו בשלישייה: אמה המדריכה (בת גילנו) ושנינו. עלינו מסלול אחד קליל כשהיא מובילה את 2 הפיטצ׳ים הראשונים ואנחנו עוקבים. אחרי קצת היכרות וכשהבינה שיש לנו מושג מה אנחנו עושים, התחלנו להתחלף בינינו על ההובלה. את המסלול סיימנו בטופ-אאוט על ראש המצוק ממנו נשקפו הפירנאים והעמקים. חבל שלא הבאנו קפה.

שי על הפיצ׳ השלישי במסלול

חזרנו למחנה לארוחת ערב, מקלחת ולישון- כי מחר צפויה לנו השכמה מוקדמת ליום טיפוס ארוך בן 11 פיצ׳ים ב-dent d’orlu. קמנו ב-5 לארוחת בוקר המורכבת מבגטים טריים וקפה, ויצאנו לנסיעה בת שעתיים לתחילת האפרואץ’.

מזג האוויר צפוי היה להיות גשום לקראת אחר הצהריים, וכשהגענו ערפל סמיך כיסה את המסלול. קיווינו שקצת יתבהר בהמשך כדי שנוכל להנות מהנוף.

מחפשים את המסלול…

התחלנו לטפס על הסלאב והדירוג הנמוך יחסית אפשר לנו פשוט לטוס את המסלול. הייתה כזו תחושה מדהימה של זרימה לאורך הטיפוס! בזכות הקצב המהיר והחברה הטובה. גם אותו סיימנו בטופ אאוט בראש ה-dent d’orlu (השן של אורלו), נשכבנו בשמש שהספיקה לצאת ונהננו מהנוף. שוב אין קפה!

חיכינו לכולם וירדנו יחד לרכבים. אכן הגיע הגשם לקראת הערב והלכנו לישון בתקווה שמחר מזג האוויר יהיה לטובתנו.

מטפסים בין גלי הסלע

הוא לא היה לטובתנו. מזג האוויר בהרים גבוהים תמיד הפכפך ובלתי ניתן לחיזוי מדויק. לקחנו צ’אנס ופתחנו את הבוקר הגשום במצוק גרניט מרוחק וגבוה מאוד בהרים, סמוך לגבול עם אנדורה וספרד. הפסגה השפיצית שבראש המצוק נקראת Pic de la Madelon, על שם “מדלון” גיבורה מקומית של החיילים הצרפתים במלחמת העולם הראשונה. האתר ידוע כבר שנים רבות כפסגה מרשימה מעל אגם יפה, אך לא יותר מזה. הטיפוס אליו החל רק בשנים האחרונות… אם היה אתר כזה בישראל, כבר מזמן היה הופך למוקד עליה לרגל. הצרפתים פשוט אומרים שלא חסרים אצלם מקומות שכאלה, ויש להם בעתיד עוד הרבה עבודה לעשות.

כשהסערה התחזקה חזרנו למחנה, ובינתיים כריסטיאן הכין בכיתה מערכות חבלים ללימוד של שיטות עבודה שונות בטיפוס מולטי-פיצ’, ספורטיבי וטראד. תחנות עם חלוקות משקל בצורות שונות, חיבורים בכל מיני מכשירי חיכוך למטפס מוביל או שני (ושלישי), ניקוי תחנה, ועוד שלל סדרי פעולות בחבלים. כמובן שגם למדנו לתקשר בצרפתית על המצוק. הם פחות שולטים שם באנגלית וסמכו עלינו שנלמד לתקשר…
אין הבדל גדול בין צורת העבודה של הישראלים ובין הצרפתים, אך שמנו לב שבארץ, על אף פריחתו המואצת של תחום הטיפוס, יש למטפסים פחות ידע ויכולת להתמודד עם מצבים שונים בכל הקשור לחבלים. אולי הפער נובע מהעובדה שאצלנו המצוקים קטנים בהרבה ונדרשת פחות מיומנות בחבלים על מנת לטפס, אך בנושא הזה יש לנו בהחלט מה ללמוד מהצרפתים.

כמובן שגם בצרפת נושא שמירת הטבע במצוקים מציב דילמות, אך נראה שאצלם הגמישות מצד הרשויות גבוהה בהרבה, ומלווה בשיתוף פעולה מלא של המטפסים. מצוקים וסקטורים ספציפיים נסגרים ונפתחים לסירוגין בהתאם לזמני הקינון של עופות, ואיכשהו לא נוצר שום “מערב פרוע”, כולם מכבדים את כללי המועדון והרשויות.

בימים שבאו אחרי טיפסנו בעוד אתרים מגניבים בסלע גיר וגרניט (ועוד קצת פלסטיק). התרשמנו מאוד מגודלם ויופיים של המצוקים, צברנו חוויות וניסיון והכרנו אנשים מיוחדים. אחרי הכל הרגשנו שזו רק טעימה. צרפת מאוד גדולה ומגוונת, ובטוח שעוד נחזור ונכיר מקומות חדשים. אולי יש יפים יותר ומעניינים יותר? עוד נגלה, וללא ספק לרכס הפירנאים יש מקום בלב. ממליצים בחום.

שי ורן (בהתאמה)
הפוסט הקודם
Indian Creek – בית ספר לחריצים, סדקים, אבן חול וקצת סבל

Related Posts

No results found

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.
You need to agree with the terms to proceed

תפריט