סיפורים והגיגים אישיים על כמה תקריות בטיפוס – מאת דורון בר

אני חולם על טיפוס מאז גיל 6, ומטפס מגיל 18. טיפסתי עשרות שנים עם חברים רבים. במהלך הטיפוסים נתקלנו מספר פעמים בסיטואציות לא פשוטות, ולעיתים כמעט תאונה. כאן אתאר בקיצור נמרץ כעשרים מהמקרים ודעתי האישית עליהם. חילקתי את המקרים לששה סוגים: עודף ביטחון, פגעי טבע, סלעים רופפים, עגינות באבן גיר, כמה פציעות אישיות, ובטיחות בגלישה. לא אספר כאן על הדוב הצ’כי שהרס שני אוהלים במחנה מטפסים בפולין, או על הנחשים והצרעות בכרמל כיוון שאלו מקרים שהיו יכולים לקרות לכל מטייל ולאו דווקא למטפסים. ולא אספר כאן על אירועים שעדיין לא עיכלתי. אין מדובר בניתוח מקצועי של כל מקרה ומקרה הכולל סיבות ותוצאות, אין לקחים לגבי ההתנהלות או לקחים טכניים, אין רשימות כללים שיש להיות ער להם או שיטות מניעה והתמודדות בכל מקרה לגופו. מדובר כאן באוסף סיפורים, שהכותב היה עד להתרחשותם או היה שותף בהם. 

א) בקייץ 1986 טיפסנו את הסנייק-דייק על המפנה הדרום מערבי של האף-דום (1Snake-Dike on Half-Dome). משמאל תמונת פרופיל של אף-דום, המסלול מתחיל בצד שמאל. היינו 4 מטפסים והתחלקנו לשני זוגות2. זוג ראשון – מטפס א’ ומטפס ב’ – עלו פיץ’3 ראשון, ואנחנו – מטפס ג’ ואנוכי – הצטרפנו. כשהגענו לתחנה4, מטפס א’ כבר היה כעשרה מטרים מעלינו, מטפס לתחנה הבאה. מטפס א’ המשיך לטפס תוך כדי חיפוש עגינות5, אולם לא מצא כלום. כשנגמר החבל – כשלושים מטר – נעצר והתחיל להיכנס לפניקה, תוך כדי צעקות I’m going to die! Tell my mother I love her!. צעקנו לו שנחלץ אותו, ומטפס א’ קצת נרגע. מטפס ג’ החל לטפס, ושוב לא נמצאו עגינות. הצעתי שיילפף רצועה סביב “בליטה” בסלע. ובאמת, עקב החיכוך הליפוף החזיק. מטפס ג’ נפל בהובלה מעל עשרה מטרים והעגינה החזיקה. נפילה עם 6FF גדול מאחד, אבל זה היה יותר גלישה על הדום עם שיפוע של כ-80 מעלות. מטפס ג’ התעשת וחזר לטפס. אחרי עוד כ-15 מטרים הוא מצא בולט בודד. ממנו טיפס ותפס את החבל של מטפס א’, ועיגן את החבל. מטפס א’ הרגיש יותר בטוח וירד בטיפוס לתחנה, אחריו ירד מטפס ג’. משמאל בתתמונה מטפס ג’ מוריד את מטפס א’. היינו דיי מזועזעים מהחוויה, ולכן גלשנו לקרקע ולא המשכנו לטפס. 

לדעתי כאן היה 1) ביטחון מופרז של מטפס א’. כשירד אמר שהוא חשב שהוא רואה בולט בהמשך. כנראה כיוון שהגרניט לעיתים מנצנצת. 2) מטפס א’ לא היה על המסלול. המסלול פונה ימינה מהתחנה, ומטפס א’ המשיך ישר. 3) כולנו סמכנו על מטפס א’ שהפגין ביטחון ואמר שהוא מכיר את המסלול. לא קראנו תיאור מסלול ולא התכוננו כראוי למסלול ידוע ומוכר.

ב) בקייץ 1986 גם טיפסנו (אותה רביעייה) את הר וויטני דרך המסלול “האלפיני” (Mountaineer’s route on Mt Whitney, 4421m). את התמונה משמאל צילם תום, שם משמאל וולי (Wolley), אני ופול, וברקע הר וויטני. המסלול עולה דרך קולואר (Couloir מסדרון בצרפתית, הכוונה לערוץ) ארוך צפון-מזרחית לפיסגה הנראה בצד ימין של התמונה. הקולואר היה מושלג ובשלב מסויים החלו ליפול אבנים. כנראה עקב הפשרת השלגים. למזלנו מספיק היה לזוז לחלק הלא מושלג של הקולואר כדי לא להיפגע. בהמשך עלינו והגענו לפיסגה. שם החלה סערה עם גשם וברקים. בפיסגה היו כעשרים מטיילים אשר רצו ונכנסו לביקתה קטנה הנמצאת בפסגה. עם כולם גם אנחנו נכנסנו ואחרי כדקה פגע ברק בקיר הדרומי של הביקתה. עוצמת הפגיעה הייתה אדירה. האנשים עפו, פשוטו כמשמעו, מצד לצד בביקתה. למעט בחור שישב ונשען על הקיר במקום הפגיעה לא היו פציעות. לבחור היה פצע בצורת ברק (הארי פוטר סטייל אבל ארוך ומפותל יותר) על כל גבו. למחרת בבוקר הגיע הליקופטר עם רופא שבדק את הבחור, אבל לא היה צורך בפינוי.

כאן היו פגעי טבע שלא היינו מוכנים להם. לדעתי, עקב הפשרת השלגים היינו צריכים להתחיל לטפס מוקדם יותר. לגבי פגיעת ברק, סמכנו על המטיילים בפיסגה שהם יודעים מה נכון לעשות.

C:\Users\doronb\Documents\mine\20200115_135953[1].jpg

ג) באזור ההר הגבוה בסיני (האזור סביב הכפר סנטה-קטרינה) היו מספר פעמים שנפלו אבנים. פעם אחת טיפסנו בשלישיה ונפגע המטפס האמצעי. על ג’בל באטה כמדומני. המטפס נפגע ביד ולא היה יכול לטפס יותר והתפנה לארץ בכוחות עצמו. האבן נפלה כנראה עקב ערעור יציבותה ע”י המוביל או החבל. פעם שנייה טיפסנו שלושה זוגות את אותו מסלול על ג’בל פארה. נפלה אבן, שוב כנראה עקב ערעור יציבותה ע”י המוביל או החבל, אשר חתכה שני חבלים (!!) של שני הזוגות שטיפסו אחרינו. אף מטפס לא נפגע פיזית (חלקנו נפגע כלכלית).

פעם שלישית, בפסח 1995 תומר ואני ניסינו מסלול חדש במפנה הצפוני של ג’בל צפצפה. זאת הייתה שנה שנייה שניסינו, והפעם תומר הביא במיוחד 7Big-Dude מארה”ב. טיפסתי בתחילה בתוך ארובה8 קלילה ושמתי את ה-Big Dude לפני היציאה מהארובה, כבדרך אגב. בתמונה משמאל היציאה מהארובה, צילם תומר. לאחר היציאה מהארובה כשדרכתי על סלע כל העסק התמוטט. זאת הייתה אבן גדולה, בעצם סלע בגודל מקרר קטן. עקב נפילתה, נפלתי גם לתוך הארובה. מצאתי את עצמי צולל ראש קדימה לכיוון הקרקע. את תומר לא ראיתי כי הסלע ריחף ביננו והסתיר אותו. המון מחשבות עברו בראשי. בעיקר ההבנה שזהו זה ואין אחרית והמשך. למזלי, לאחר כשנייה וחצי (כשמונה מטר נפילה) תומר – שראה/שמע וזז הצידה בזמן ולא נפגע – עצר אותי. זאת הייתה נפילה עם FF אחד, כך שהעגינה, החבל והמאבטח בלמו אותי מעל הקרקע. אולם עקב התארכות חבל ההובלה9 פגעתי עם הראש בקרקע. את רוב המכה ספגה הקסדה, ואני יצאתי עם עין שחורה ושטפי דם פנימיים. כאבי ראש היו חזקים, אז חזרנו לארץ. הבדואי אמר שהעין תתרפא תוך שבועיים, מה שאכן קרה. 

לדעתי, אחרי חורפים גשומים באזור ההר הגבוה האבנים מתרופפות ולכן ישנה הדרדרות ביציבותן. שלושת המקרים היו במהלך חופשת פסח לאחר חורף. כדאי להכיר את מגבלות אתר הטיפוס וההיסטוריה. למשל באלפים מומלץ לשאול את המדריכים בבקתות. וכדאי מאוד לא לטפס בשיירה על מסלול רעוע.

באופן כללי, כאשר מטפסים במקומות לא “מטופסים” באופן קבוע – ולא רק – יש סיכוי לנפילת סלעים. בגיתה (בגליל העליון) כאשר הובלנו – אחי ואני – ווריאנט בין וואק-אבאוט10 וברטה ניתק סלע. בכרמל, מסלול שהובלנו איננו קיים כיום, כיוון שנפל. סלע בגודל משאית קטנה מוטל כיום בתחתית המצוק. יואב ניר ז”ל11 אמר לי בזמנו על האתר “שהוא קצת רעוע”. משמאל תמונה מהמסלול מהפעם הראשונה שטופס.

ד) בגיא-בן-הינום נכחתי פעמים כאשר נפלו מטפסים שנצרכו לפינוי רפואי. הראשון היה באימון חילוץ. שניים היו תלויים בתחנה אשר נסמכה על שניים או שלושה פריינדים12. העגינות כשלו, ושני המטפסים נפלו כחמישה מטרים לקרקע. לפי מיטב זכרוני, השניים קיבלו מכות ולא נשברו עצמות. פעם שנייה, המוביל הוביל והשתמש במיקרו-פריינדים לעיגון. במהלך טכני קשה המוביל נפל, המיקרו-פריינדים כשלו, והמטפס נחת על הקרקע. כעשרה מטר נפילה עם גילגול על המצוק התחתון. כמדומני, גם כאן לא היו עצמות שבורות.

לדעתי, באבן גיר יש להשקיע מחשבה וניסיון כאשר משתמשים בפריינדים, אשר יועדו במקור לגרניט. ובתחנה, להשקיע ולשים עגינת גיבוי. גם לי נשלף פריינד #1 בזמן נפילה בכרמל.

ה) מספר מקרים אישיים בארץ, בעיקר מסלולים ספורטיביים. משיכה חזקה על האצבע במחצבה בזיכרון-יעקב גרמה לקריעת הרצועה. זה קרה לאחר שלא טיפסתי כשנה בארץ. אולי עקב היחלשות האצבעות? פעם אחרת החלקה ונפילה ברבע העליון של הארובותים בעין-פארה (במדבר-יהודה) גרמה לנפילה של כששה מטרים ופגיעה במדרגה. הרגל כאבה ושני אחים מירושלים לקחו אותי למד”א. בכרמל היו מספר פעמים שנשברו אחיזות ונפלתי. באחת מהפעמים נפגעתי בראש וירד דם, ומאז אני מטפס עם קסדה. פעם אחרת כאבה הרגל מפגיעה במדף, ופינה אותי חבר מהגליל. ופעם בגיטה נפלתי באפרוץ’13 עם התיק על הגב. רק בלילה התחיל לכאוב לי. בבדיקה למחרת התברר שהצלע התחתונה בצד שמאל יצאה ממקומה. כיוון שלא ניתן ממש לטפל בכך, לא עשיתי דבר והכאב עבר מעצמו לאחר כחודשיים.

C:\Users\doronb\Documents\mine\20200119_192628_b.jpg

לדעתי מקרים כאלה לא ניתן תמיד למנוע. לכן, כל העוסק בתחביב של טיפוס צריך להיות מוכן, לפעמים, לקצת כאב, לפעמים קצת מקורקעים, ויאללה חזרה למצוקים ולהרים.

ו) אי אפשר לסיים כזאת “כתבה” ללא סיפורי גלישות14. ב-1995 במהלך הגלישות מהפרמיד דה-טאקול (Pyramid du tacul, Mont Blanc area, משמאל מצולמת הפירמידה, צילם אלי. גובה הפירמידה כשלוש מאות מטר והיא מוקפת קרחונים), הגולש הראשון גלש הצידה מהמסלול ומצא את עצמו כמאה מטר מעל הקרחון ללא אפשרות לטפס חזרה. משכנו והעלינו אותו. אז היה קשר בקצה חבל15. אולם כעשרים שנים אחר כך באותו אתר, היינו כבר בגלישה האחרונה16, ראיתי את החבל מגיע למדף התחתון ולא קשרתי. בגלישה הגעתי למדף ואז ראיתי שבעצם אני רוצה להגיע למדף תחתון יותר. המשכתי בגלישה, והופ נגמר החבל. נפלתי כמטר או שניים, התגלגלתי ונעצרתי בקצה המדף מעל הקרווס17. הספקתי לקום ולקשור קשר בקצה החבל לפני שהשני גלש. בתמונה משמאל כוכב לבן וירוק מסמנים בערך את מיקום התקריות הראשונה והשנייה בהתאמה.

C:\Users\doronb\Documents\mine\20200119_191942.jpg

ישנם מספר עקרונות בסיסיים בגלישה שיש לזכור: לדאוג שאין נקודה קריטית אחת במערכת הבטיחות, חלוקת עומס בעגינות, ירידת הגולש הראשון עם אבטחה מלמעלה ולא להסתפק בקשר בקצה חבל הגלישה, וכדומה. לכן אני שם עגינות במידה וצריך, ולא חוסך, כי החיים קצרים גם ככה. בעיקר רצועות ורוקים18. בגלל זה נשארו לי רק 3 רוקים מהסט שהיה לי. השארתי רוק ופריינד #0.5 בגלישה השנייה מאבו-מילא (Abu Maileh Tower, Rum, Jordan) לפני כשנתיים, מי ראה? בתמונה משמאל גלישות מאבו-מילא, צילם אלן אוקלייר.

עקרון נוסף ומאוד מאוד חשוב זה לרדת מההר לפני חשיכה או סערה. הניסיון מראה שחילוץ חבל תקוע לוקח זמן19. זמן שלא תמיד יש. לכן כאשר נתקעו חבלים במהלך גלישות לקראת חשיכה, אז חתכנו. פעמיים. בוואדי-ראם, ירדן.

תודה לתומר שהאיר. והציל. טפסו חזק, באומץ ובזהירות כי מחכים לנו בבית וכי יש עוד הר לטפס.

  1. אף-דום: סלע מפורסם ביוסמטי, קליפורניה. הסלע הנראה ככיפה חתוכה = חצי דום. סנייק-דייק: שם של מסלול טיפוס על החצי כיפה.
  2.  נהוג לטפס בזוגות. אחד מטפס וחברו מאבטח את המטפס. המאבטח מחזיק את החבל ומשחררו בהדרגה עם התקדמות המטפס.
  3.  פיץ’ הינו קטע טיפוס אשר ניתן לטפס עם חבל אחד. למשל, אם למטפסים יש חבל של 40 מטרים, אז אורך הפיץ’ יהיה מקסימום ארבעים מטרים.
  4.  פיץ’ נגמר בתחנה. בתחנה המטפסים נחים, מסדרים ציוד, ומתארגנים לטיפוס על הפיץ’ הבא.
  5.  המטפס הראשון מאבטח את עצמו על ידי כך שהוא מעביר את החבל דרך עגינות. כיוון שהמאבטח מחזיק את החבל, אם המטפס ייפול, אזי המרחק שהוא ייפול יהיה עד העגינה האחרונה כפול שתיים.
  6.  FF = Fall-Factor מקדם נפילה שהינו המרחק שהמטפס נפל חלקי אורך החבל שספג את הנפילה. עבור FF אחד המטפס נפל עד למאבטח. במקרה הנדון, העגינה הייתה כחמש מטר מעל התחנה ומטפס ג’ טיפס עוד כחמש מטר לפני שהחליק.
  7.  אמצעי עגינה המיועד לחריצים רחבים מאוד. כעשרים ס”מ ויותר.
  8.  ארובה הינה חריץ שניתן לעבור דרכו. רוחב ארובה הינו בין רוחב המטפס עד כמטר או שניים. ארובה צרה יותר הינה חריץ.
  9.  החבל שמטפסים אתו נקרא חבל הובלה. זהו חבל דינאמי אשר מתארך (דומה לחבל באנג’י) תחת משקל, וכך סופג את המכה בנפילה.
  10.  Walk-about: שם של מסלול בגיטה. אחי ואני הובלנו שם בשנות השמונים והתשעים.
  11.  יואב ניר ז”ל נפטר לצערנו עקב מחלת סרטן. יואב היה חבר והמטפס הטוב ביותר בארץ במאה העשרים.
  12.  אמצעי עגינה המיועד לחריצים. הפריינדים ממוספרים לפי רוחבי החריצים להם הם מתאימים. למשל, מספר אחד מתאים לחריצים ברוחב 2-4 ס”מ בערך. מיקרו-פריינדים מתאימים בערך לחריצים הצרים מרוחב סנטימטר או שניים.
  13.  Approach: כאן הדרך מהחניה למצוק ולמסלולי הטיפוס. לעיתים אפרוץ’ יכול להיות ארוך ומייגע ולכלול קטעי טיפוס.
  14.  בדרך כלל צריך לרדת ממסלול הטיפוס. ירידה אשר מצריכה גלישות. גלישה הינה ירידה על חבל, וכל גלישה אורכה קצר מאורך החבל.
  15.  על מנת לא ליפול מקצה החבל בגלישה, חייבים לקשור קשר בקצה החבל.
  16.  אחרי הגלישה האחרונה נשאר “רק” להגיע לאוטו (או לבקתה, או למחנה, או להר הבא).
  17.  Crevasse: חריץ בקרחון. במגע בין קרחון וסלע עקב תנועת הקרחון והחיכוך נוצרים קרווסים.
  18.  עוד אמצעי עגינה. Rocks: נראים כמו אבנים עם רצועה (ממתכת או ניילון) אשר מכניסים לחריצים בסלע. סט רוקים כולל רוקים מגדלים שונים, כדי לאפשר יכולת עיגון בחריצים בעוביים שונים. סט שלם מכיל כעשרה רוקים מעובי של כחצי ס”מ ועד עובי של כשני ס”מ.
  19.  בסוף כל גלישה, מורידים את החבל וממשיכים לגלישה הבאה. הורדת החבל הינו תהליך פשוט שלעיתים מסתבך ומצריך חילוץ החבל.
, ,
הפוסט הקודם
מחנה טיפוס בטולוז, צרפת

Related Posts

No results found

תגובה 1. השאר/י חדש

  • קובי בן חמו
    08/03/2020 17:01

    איזה כיף להביט בנוסטלגיה בתאונה שכמעט ולא חזרנו ממנה.
    כי היום אני יודע שלא היה נכון לטפס שלושה זוגות במרחק קצר אחד מהשני

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.
You need to agree with the terms to proceed

תפריט